פסק-דין בתיק ת"א 5552-08-09

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         התובעת עותרת למתן סעד של סילוק יד וחיוב הנתבעים בתשלום סך של 50,000 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים ועוגמת נפש.

2.         לכל אחד מהצדדים בעלי הדין זכויות בתור בר רשות בנחלות חקלאיות במושב עמקא, וזאת כמפורט להלן:

א.         לתובעת זכויות בנחלה מס' 34 הידועה כגוש 18685 חלקה 8 בשטח כולל של 11,776 מ"ר (להלן: "נחלת התובעת"). זכויות התובעת בנחלה עברו אליה בירושה בשנת 2006 מבעליה הקודמים, גב' מרים חודפי ז"ל (להלן: "הבעלים הקודם").

ב.         לנתבע מס' 1, מר אברהם שלומי, זכויות בנחלה מס' 33 הידועה כגוש 18685 חלקה 7 בשטח כולל של 14,409 מ"ר אותן רכש בשנת 1970 (להלן: "נחלת נתבע מס' 1").

ג.          לנתבע מס' 2, מר אברהם יפת, זכויות בנחלה מס' 35 הידועה כגוש 18685 חלקה 9 בשטח כולל של 11,260 מ"ר (להלן: "נחלת נתבע מס' 2").

יצויין כי משבצת הישוב עמקא, ונחלות הצדדים בעלי הדין בכלל זה, הוחכרו בזמנו על ידי מינהל מקרקעי ישראל לאגודת מושב עמקא אשר חילקה  את הנחלות בין חבריה.

3.         נחלת התובעת ממוקמת בין נחלת נתבע מס' 1 לבין נחלת נתבע מס' 2 ובצידן הצפוני של הנחלות גובל כביש סלול ורחב (להלן: "הכביש הראשי"). בגבול המשותף בין נחלת התובעת לבין נחלת נתבע מס' 1 סלולה דרך כורכר ובגבול המשותף בין נחלת התובעת לבין נחלת נתבע מס' 2 סלולה דרך כורכר נוספת (הדרך הראשונה תיקרא להלן , לצורך הנוחות : "דרך נתבע מס' 1" והדרך השנייה תיקרא "דרך נתבע מס' 2"). כל אחד מהנתבעים עושה שימוש בדרך שלו לצורך הגישה לחלקתו.

4.         בנחלה של נתבע מס' 1 קיימים שני לולים, הראשון נמצא בחלק הצפוני קרוב לכביש הראשי (להלן: "הלול הצפוני"), והשני נמצא בחלק הדרומי (להלן: "הלול הדרומי").

5.         במסגרת התביעה הגישו הצדדים בעלי הדין חוות דעת מודדים מטעמם. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של המודד מר ג'ואדת דאהר (להלן: "מומחה התובעת"), ומטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של המודד מר אוסמה סמעאן (להלן: "מומחה הנתבעים").

            אין מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים כי דרך נתבע מס' 1 מוקמת בחלקה בשטח של נחלת התובעת ונוגסת ממנה שטח של 117 מ"ר. כן אין מחלוקת בין המומחים כי דרך נתבע מס' 1 מוקמת בחלקה בשטח של נחלת התובעת. בחוות דעת המומחה מטעם התובעת נקבע כי דרך נתבע מס' 2 נוגסת מנחלת התובעת שטח של 44 מ"ר, בעוד כי בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים נקבע כי היא נוגסת ממנה שטח של 38 מ"ר.

טענות הצדדים בתמצית:

6.         לטענת התובעת, בהעדר מחלוקת כי דרך נתבע מס' 1, כמו גם דרך נתבע מס' 2, פולשות לנחלתה, יש להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהמקום. הוכח במשפט כי נתבע מס' 1 סלל את הדרך שלו בעצמו והוא אף החליף את קו המים שהיה קיים בעבר בקו מים חדש.  לפיכך, אין לקבל טענת נתבע מס' 1 כאילו תוואי הדרך שלו וקו המים מסמנים את קו הגבול בין נחלתו לבין נחלת התובעת.

            מוסיפה התובעת וטוענת כי שטח הנחלות של שני הנתבעים גדול ואין כל מניעה לסלול בהן דרכים חלופיות ללא פלישה לנחלתה.

            טרם הגשת תביעתה פנתה התובעת לנתבעים בבקשה לסלק את ידם מנחלתה אולם בתגובה היא זכתה מהם לקללות, כינויים גנאי ואלימות.

            התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 30,000 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים בשטחים אליהם פלשו בנחלתה וכן סך של 20,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.

7.         לטענת הנתבעים, אין כל יריבות בינם לבין התובעת, שכן האחרונה הינה בעלת רשות בנחלה שלה ועל כן היא אינה זכאית להגיש תביעה לסילוק יד.

            לגוף העניין טענו הנתבעים, כי לא קיימת כל פלישה לנחלת התובעת, שכן, דרך נתבע מס' 1, כמו גם דרך נתבע מס' 2, נסללו בשנות החמישים של המאה הקודמת על ידי הסוכנות היהודית בתור קו הגבול בין נחלות הצדדים בעלי הדין.  כמו כן, הסוכנות היהודית הניחה את קווי המים בקו הגבול של הנחלות השונות, ובין היתר, הנחלות של הצדדים בעלי הדין. יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הרב בהגשתה וכן מטעמי מניעות, התיישנות, זיקת הנאה לטובת מקרקעין, מצג שווא והסכמה מכללא.

            הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעת נוהגת בהעדר תום לב, שכן היא דחתה הצעתם להחלפת שטחים ועומדת על ניהול המשפט רק בכדי לגרום להם נזק. בנסיבות העניין, ובהתאם להלכה כפי שנפסקה ב- רע"א 6339/77  רוקר נ' סולומון, פ"ד נה(1) 199 (להלן: "הלכת רוקר"), יש לשלול מהתובעת את הסעד של סילוק יד.